שלום לידידינו היקרים!
כשהתחלנו לכתוב את ניוזלטר חודש תמוז בשבוע שעבר, לא יכולנו לדמיין את המהפך הדרמטי שיתרחש בימים האחרונים. המלחמה הקשה שפרצה בין ישראל לאיראן, שמילאה את כולנו בחרדה ובתפילות עזות, הסתיימה לפתע בהפסקת אש שהפתיעה את כולם.
כעת, כשאנחנו כותבים מחדש את המילים האלה, אנחנו עדיין מעבדים את הניגודים הקשים שחווינו: מצד אחד – אבידות כואבות של חיילים שנלחמים בחזית ונרצחים, אנשים יקרים שנרצחו בבתיהם מהטילים, בתים שלמים שנהרסו, משפחות אבלות על יקיריהן, מצד שני – ניסים גלויים שראינו במו עינינו, הצלחות גדולות, התערבות אמריקה, יירוטים של חלק ניכר מהטילים והפסקת האש הפתאומית.
איך מעכלים את כל זה? איך משלבים בין הכאב העמוק לבין התקווה החדשה? איך ממשיכים לחיות ולהאמין במציאות כל כך מורכבת שמשתנה ברגע מקצה לקצה לקצה (משגרה למלחמה לשגרה…)?
בכל התקופה, אנו בציון הקדוש של רבי מאיר בעל הנס, המשכנו להחזיק את המקום פתוח לכל מי שזקוק לתפילה ולחיזוק. למרות האזעקות, למרות החרדה שמילאה את הלבבות – הגבאים והמתנדבים המשיכו במסירותם בהתאם להנחיות, להאיר נרות בציון, לקבל פתקי תפילה ולהניח אותם במערת הקבורה הקדושה. בכל יום נערכו תפילות מיוחדות למען עם ישראל, למען החטופים שעדיין נמקים בשבי הנורא, תפילות להצלחת המערכה ולשלום החיילים. כי ידענו שבדיוק ברגעים הקשים ביותר, יש צורך בנסים. ובמקום ציון הקדוש של רבי מאיר בעל הנס – מתרחשים כל הזמן נסים וישועות.
בברכת חודש של גאולה וישועה,
המערכת
יירוטים מעל הציון
תפילת השל״ה המיוחדת בערב ראש חודש סיון
בערב ראש חודש סיון התכנסנו כאן בציון למעמד תפילה מרגש ומיוחד. רבני ותלמידי ישיבת ׳אור תורה׳ הגיעו לציון כדי להשתתף בתפילת השל״ה הקדוש – תפילה עתיקת יומין הידועה בסגולתה.
בסיום התפילה הודלקו נרות לכבוד כל התורמים והמשתתפים, והוזכרו שמותיהם אחד לאחד על ציון רבי מאיר בעל הנס.
רשמים מהילולת רבי מאיר בעל הנס
למרות שכבר חלף זמן, עדיין לא שיתפנו אתכם בתמונות מרגשות מההילולא של רבי מאיר בעל הנס. בימי ההילולא ובימים שאח״כ הציון המה מתפללים שהגיעו לשפוך תפילה ולבקש נסים וישועות.
רוחניות ואקטואליה במבט עכשווי
כשהנס מגיע ברגע האחרון
השבוע חווינו מעין נס. המלחמה עם איראן, שהפתיעה אותנו בפתיחתה ומילאה את כולנו בחרדה ובתפילות לילות וימים, הסתיימה לפתע בהפסקת אש שהפתיעה את כולם. ברגע אחד, קרה הבלתי צפוי.
מה מיוחד כל כך בביטוי "אלהא דמאיר ענני" השגור על לשוננו בעיתות צרה? אלו כמה מילות תפילה המבטאות אמונה פשוטה שגם במצב הכי בלתי אפשרי, יש מישהו ששומע ועונה. רבי מאיר, שעליו אמרו בירושלמי (מועד קטן ג, ה): "אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע" – ידע את הסוד הגדול: הנס מגיע דווקא כשנדמה שהכל אבוד.
עכשיו אנחנו בראש חודש תמוז, שראשי התיבות שלו הם "זמני תשובה ממשמשים ובאים". זה הזמן שמתקרב לקראת חודש אלול, כשאנחנו מתחילים להתכונן לחשבון הנפש. חודש תמוז, שבספר יצירה נאמר שהוא כנגד חוש הראיה, מזמין אותנו לראות אחרת – לא רק את המציאות הגלויה והמפחידה, אלא גם את היד הנסתרת שמכוונת את המאורעות.
השבוע ראינו את זה במו עינינו. כשהטילים שרקו מעלינו, כשההתרעות צפצפו, כשנדמה שהמצב יכול רק להחמיר – פתאום הכל משתנה. הפסקת אש מפתיעה והקלה פתאומית. זה בדיוק מה שרבי מאיר לימד אותנו: הקב"ה פועל בדרכים שאנחנו לא תמיד מבינים, ובזמנים שאנחנו לא תמיד צופים.
המלחמה הקצרה שחווינו הראתה לנו דבר פשוט אך עמוק: אנחנו עם שיודע להתפלל יחד, להיות מאוחדים ברגעי משבר, ולהאמין שיש מישהו ששומע את קולנו. הנס לא תמיד מגיע בצורה שאנחנו מצפים לה. לפעמים הוא מגיע בדמות הפסקת אש מפתיעה, לפעמים בדמות פתרון בלתי צפוי לבעיה, ולפעמים בדמות כוח פנימי להמשיך הלאה. העיקר הוא לזכור: אנחנו לא לבד בדרך, ויש מישהו ששומע כל תפילה שיוצאת מעומק הלב.
סיפור ישועה עכשווי
כשהפתרון מגיע ממקום לא צפוי
"אני זוכרת את הרגע הזה בדיוק," מספרת שושנה (שם בדוי), אם חד הורית, מנהלת חשבונות. "ישבתי במשרד שלי והבנתי שאין לי איך לסגור את החודש. הכספים פשוט לא הגיעו."
שושנה מנהלת משרד רואה חשבון קטן שהיא פתחה לפני שש שנים. "התחלתי עם כמה לקוחות קטנים, ובהדרגה בניתי את העסק. הייתי גאה בזה שאני עובדת לעצמי ולא תלויה באף אחד." אבל בחורף האחרון הכל התחיל להתפרק. שלושה מהלקוחות הגדולים שלה החליטו במקביל לעבור למשרד גדול יותר. "ברגע אחד איבדתי כמעט מחצית מההכנסה שלי. יש לי שכירות למשרד, משכנתא על הבית, שני ילדים במעונות יום ועוד הוצאות שוטפות שלא עוצרות."
בשבועות הראשונים ניסתה שושנה להסתדר עם הכסף שנשאר. "אמרתי לעצמי שזה זמני, שאני אמצא לקוחות חדשים. אבל זה לא כל כך פשוט כשאת עובדת לבד ואין לך זמן לצאת לשווק." החובות התחילו להצטבר. "הגעתי למצב שבדקתי כל יום כמה המינוס הולך וגדל וזה היה מפחיד."
אחותה של שושנה הציעה לה לבוא איתה לציון רבי מאיר בעל הנס. "אני לא מהסוג שהולך לקברי צדיקים, אבל הייתי כל כך נואשת שהסכמתי, החשבון שלי נכנס לחריגה גדולה וכעבור כמה ימים – הוצאות האשראי היו אמורים לצאת – מה שהיה מעמיק את המינוס למצב כמעט לא הפיך, כך שהסכמתי לכל דבר שיכול אולי לעזור לי. נסענו ביום שישי בבוקר, הדלקתי נר, הנחתי פתקה עם שמי במערת קבורת התנא ובקשתי והתחננתי שיגיעו לקוחות חדשים או שלפחות הלקוחות הישנים יחזרו."
שבוע אחרי הביקור בציון קרה משהו שלא ציפתה לו. קולגה מהקורס שעשתה פעם התקשרה. "היא אמרה לי שהיא פותחת סניף חדש של העסק שלה ומחפשת מישהי שתנהל את כל הכספים. הצעתה הייתה פשוט מושלמת – משכורת קבועה בתוספת אחוזים מהרווחים."
מה שהפתיע את שושנה זה שהיא יכלה לשמור על הלקוחות שנשארו לה. "החברה שלי הבינה שאני רוצה להמשיך עם העסק הפרטי בזמן הפנוי, ואפילו עזרה לי לארגן את השעות. פתאום יש לי הכנסה יציבה קבועה ובנוסף אני עדיין עצמאית."
היום, כמה חודשים אחרי, שושנה הבטיחה לחזור לציון פעם בחודשיים. "אני לא אומרת שזה קסם, אבל משהו שם פתח לי את הראש לחשוב אחרת על הבעיות שלי. במקום להיסגר על עצמי ולחשוב רק על הכישלון ועל הלקוחות שעזבו, התחלתי לחפש הזדמנויות. ולפעמים ההזדמנויות באות ממקומות שאת בכלל לא יודעת שהם קיימים."
איך חוזרים לשיגרה אחרי לחץ כבד?
השבועות האחרונים היו מלאי מתח, התרעות וחרדות שלא נתנו לנו לנוח. עכשיו, כשהמצב נרגע יחסית, רבים מתקשים לחזור לשיגרה הרגילה. הגוף והנפש לא "מבינים" שאפשר להירגע. איך חוזרים למסלול?
תנו לעצמכם זמן להירגע: אל תצפו שתחזרו לקצב הרגיל מיד. הגוף היה במצב כוננות גבוהה, וצריך זמן לרדת מזה. אתם עלולים להרגיש עייפות פתאומית באמצע היום, קושי להירדם למרות שאתם מותשים, או תחושה מוזרה שמשהו עדיין לא בסדר גם כשהכל רגוע. זה נורמלי – המוח עדיין מעבד את מה שקרה.
חזרו לשגרות קטנות: התחילו עם דברים פשוטים – הקפה בבוקר באותה שעה, המוזיקה המוכרת ברכב, הטלפון לחברה. השגרות הקטנות מאותתות למוח שהכל בסדר.
הגבילו חשיפה לחדשות: הישארו מעודכנים, אבל קבעו זמנים ספציפיים – פעם בבוקר ופעם בערב, ולא כל הזמן. הרצף האינסופי של עדכונים שומר על הסטרס במצב גבוה.
הזינו את הגוף: אחרי תקופות לחץ הגוף זקוק לתזונה טובה, שינה ותנועה קלה. אל תזלזלו בזה – טיול קצר בחוץ עם מוזיקה באוזניות (אין כרגע חשש לאזעקות ;)) עושים פלאים.
שתפו את החוויה: דברו עם אנשים קרובים על מה שעברתם והקשיבו למה שהם עברו. לא להתלונן, אלא לחלוק. זה עוזר למוח לעבד את מה שקרה ולהמשיך הלאה.
זכרו – חזרה לשיגרה אחרי מתח כבד זה תהליך, לא החלטה. תהיו סבלניים עם עצמכם, בדיוק כמו שהייתם סבלניים בתקופה הקשה.
בשורות טובות, גאולה וישועה לכולנו!
