דניאל נכנס הביתה בטריקת דלת. פניהם החתומות של הוריו קבלו אותו בשתיקה שמאחוריה כאב לב עצום. עוד שידוך שכמעט נסגר למזל טוב, וברגע האחרון ירד מהפרק ללא שום סיבה הגיונית.
גם תריסר שנות ‘נסיונו’ בשידוכים אינן מצליחות להקהות את הכאב והאחים שאחריו, הממתינים גם הם שנים לזיווגיהם הראוי משמיים – מעצימים את הכאב שבעתיים.
דניאל עוצם עיניו ומעביר בדמיונו את כל השנים הארוכות עד כה. עשרות שמות, מאות פגישות, אלפי שיחות טלפון, עשרות אלפי דמעות ו – – – אפס חתונות. נראה כאילו שערי שמיים נעולים בפני תפילותיהם.
הבוקר המתוח שבא אחרי הלילה טרוף השינה והדמעות, האיר באור קלוש את חדרו של דניאל. הוא התעורר מעט מאד זמן לאחר שנרדם לקול גרירת כסא חרישית, ומולו יושב אביו, שניכר כי גם עליו עבר לילה לא מאד רגוע…
'דניאל', פנה אליו אבא – 'חלמתי חלום מוזר. אולי זה יישמע לך על גבול המיסטי, כמו שהיה נשמע גם לי. אך מה נפסיד מלנסות?' דניאל הרים גבה בפליאה שהרי הוא מכיר את אביו כאדם שלא נוטה לייחס חשיבות יתר לסגולות ולחלומות, ואביו המשיך: 'בחלומי ראיתי את תמונת קבר רבי מאיר בעל הנס הנראה כשני אבנים גדולות המונחות אחת על השניה ואתה עומד על ידן ומתפלל שתזכה להתחתן. בהמשך החלום ראיתי אותך חתן, מתחת לחופה. קדימה בני, בוא נפנה את היום הזה וניסע להתפלל בקבר התנא האלוקי. אם החלום שווא דיבר – לפחות נזכה בתפילה זכה מלב נשבר על ציונו'.
דניאל, שהתלהבותו של אביו (הריאלי כאמור…) בתחילה הפתיעה אותו, אך בהמשך הדביקה אותו, הצטרף כמובן לאביו לנסיעה לטבריה, לציון התנא, ליד שני האבנים הגדולות בדיוק כפי שנראו בחלום. שניהם שפכו ליבם בתפילה לפני הקב"ה שיושיעם במהרה וישלח לדניאל את זיווגו הראוי לו בקרוב. לאחר מכן, הרימו תרומה להחזקת הציון ומפעלותיו.
מיד לאחר מכן, הוצע לדניאל שידוך מעולה ומשם התגלגלו הדברים במהירות עד לשבירת הצלחת בשעה טובה ומוצלחת. דניאל בן ה-31 זכה סוף סוף להתארס.
מיד אחריו, קיימו גם שני אחיו את דבר החלום, לאחר שהישועה הוכחה אצל אחיהם הגדול, ובאורח נס – גם הם זכו להתארס ולהינשא בתוך זמן קצר בזכות התפילה בקבר רבי מאיר בעל הנס. ולמרבה הפלא – היום שבו זכה האח הצעיר להינשא היה היום בו שולם התשלום האחרון של האח הבכור לזכות המוסדות…
כשעלתה כל המשפחה יחד לציון התנא לשאת תפילת תודה – נכנסו לראש הישיבה שיחי' וסיפרו לו על דבר הישועה הניסי שזכו לו בסיעתא דשמיא.