פדיון כפרות הוא מנהג מיוחד שמלווה את עם ישראל מאות שנים ובעל משמעות רוחנית וחברתית עמוקה. ערב יום הכיפורים, כאשר כל עם ישראל ניצב נרעַד וחרד לפני בורא עולם, מתחדד הצורך בכל פעולה שיכולה להוסיף זכויות ולסייע לאדם להיכתב ולהיחתם בספר חיים טובים. המנהג עתיק יומין ועבר מדור לדור, אולם מעבר לצורתו החיצונית, בין אם התרנגול שהיה נפוץ בעבר ובין אם הנתינה בצורת כספי צדקה הנהוגה כיום, עומדת כאן תובנה נצחית: האדם מבקש למצוא כפרה על חטאיו מתוך ענווה ותחושת תלות בחסדי שמיים, ובד בבד להעניק מעצמו ולהיטיב עם אחרים.
עיקרו של המנהג סימן של תשובה
ביסודו של דבר, כפרות אינן פעולה טקסית גרידא אלא מהוות סמל לתהליך התשובה. האדם מתבונן במעשיו בשנה החולפת, ומהרהר עד כמה דרכו אינה מושלמת. הוא אוחז בתרנגול או בממון, מסובבו מעל ראשו ואומר: "זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי". בכך הוא מביע את רצונו שהדין הקשה יוסר ממנו ויופנה לרחמים. הפירוש העמוק הוא: האדם מודה בחוסר יכולתו לכפר על חטאיו בכוחותיו בלבד ומפקיד את גורלו ביד רחמי שמיים. עצם פדיון כפרות מהווה אפוא הכרה בצורך בתשובה אמיתית, ומתוך כך הוא צעד שמוליך לכניעה פנימית ולפתיחת הלב כלפי ה'.
כוח הצדקה ביום הדין
העיקר ההלכתי היום הוא להשתמש בממון, לתת כפרות בכסף לעניים ולמוסדות צדקה. זהו חיבור ישיר לדברי חז"ל: "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה". דווקא בערב יום הכיפורים, כאשר ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני הבורא, הצדקה יכולה להכריע את הכף. וכפי שנאמר במשנה: "צדקה תציל ממות". הפדיון הופך, אם כן, לא רק למנהג אלא למצווה שיש בה עוצמה פלאית המגינה על האדם ומשיבה לו ברכה ושפע. הצעד הפשוט של נתינה מכספו של אדם, לעיתים אף מכסף שבו היה יכול להשתמש לצרכיו, הופך לאבן בבניין חיים מלאי חסד.
ערבות הדדית
פדיון הכפרות איננו פעולה סגורה בתוך האדם בלבד, אלא נושא חברתי. כאשר כספי הכפרות נמסרים למשפחות נזקקות, לארגוני חסד ולתמיכה בקיום התורה, מתגלה במלוא עוזה הערבות ההדדית של עם ישראל. יום הכיפורים הוא זמן שבו כולנו עומדים כתף אל כתף, גדולים וקטנים, עשירים ודלים לפני מי שאמר והיה העולם. כשאדם נותן את פדיונו לזולת, הוא מבטא בכך שזכותו נשענת גם על הזולת, ושכולנו שותפים בגורל אחד. הכפרות מלמדות שגם ההזדככות האישית קשורה הדוקות בטהרת החברה כולה.
שילוב תשובה, תפילה וצדקה
כדי לזכות לדין טוב נדרשים שלושה יסודות: תשובה, תפילה וצדקה. התשובה: חשבון עם פדיון נפש ותיקון המעשים. התפילה: פנייה כנה אל הבורא בבקשת סליחה ומחילה. הצדקה" עשיית חסד עם הזולת. פדיון הכפרות כולל בתוכו שניים מתוך שלושת היסודות: חרטה על המעשים מצד אחד, וגמילות חסדים וצדקה מצד שני. בכך הוא עוזר לאדם להתקרב להשלמת העבודה הרוחנית הנדרשת לפני יום הכיפורים. שילוב זה הופך את הפדיון למנהג שאין לזלזל בו אלא להוקירו ולרוממו.
פדיון כפרות איננו עוד פעולה סמלית, אלא מעשה רווי משמעות רוחנית, מוסרית וחברתית. המנהג מזכיר לאדם שדרכו אינה מושלמת ושהוא תלוי ברחמי שמיים, מחזק את כוח הצדקה שיכול להכריע ביום הדין, מחבר אותו לערבות ההדדית בקהילה, שומר על מורשתו העתיקה ומחנך לנתינה תמידית. דווקא בימים הנוראים, כאשר כולנו עומדים חשופים בדין, הפדיון מעניק לנו כלי עז לכפרה, לטהרה ולבחירה בחיים. מי ששומר על המנהג ונותן את פדיון כפרות בכוונה ובשמחה, פותח לעצמו שערי זכות ורחמים לשנה חדשה, מלאת שפע וברכה.
