רבי מאיר בעל הנס

עובדות והנהגות

רבי מאיר היה גדול בתורה וחריפותו היתה רבה עד כי חבריו לא ירדו לסוף דעתו ובגמרא במס' סנהדרין נאמר עליו כי כל הרואה את רבי מאיר בבית המדרש, כאילו עוקר הרי הרים וטוחנם זה בזה.

אהבתו לתורה היתה עצומה כפי שרואים ממאמריו במס' אבות "הוה ממעט בעסק ועסוק בתורה" "אם בטלת מן התורה יש לך הרבה בטלים כנגדך, ואם עמלת בתורה יש לו הרבה שכר ליתן לך". עם זאת ראה חשיבות להשתדל בעשיית מלאכה כדי תכנס הברכה מאת הבורא יתברך כמובא במשנה במס' קידושין מאמר של רבי מאיר "לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה, ויתפלל למי שהעושר והנכסים שלו"… ורבי מאיר עצמו עסק לפרנסתו בכתיבת ספרי תורה ומזוזות כאמור בגמרא במס' גיטין "רבי מאיר חכם וסופר".

ענוותנתו וצדקותו של רבי מאיר היו מופלאות. בענוותנותו הרבה, לא נהג הלכה כדברי עצמו במקום שחלקו עליו חבריו. וכמובא בגמרא במס' שבת שאמר: "אף על פי שאני אומר כך וחברי אומרים כך, מימי לא מלאני לעבור על דברי חבירי".

רבי מאיר נטל חלק רב בסידור המשניות עד כי אמרו חז"ל שמשנה סתמית שלא מוזכר שם אומרה היא מדברי רבי מאיר וכמבואר בגמרא במס' סנהדרין "סתם מתניתין רבי מאיר" (אמנם רבי שרירא גאון מסייג את הדברים באומרו כי אין הכוונה דוקא לרבי מאיר עצמו אלא למשניות שנלמדו בבית מדרשו).

גודל ענוותו

מסופר במדרש: רבי מאיר היה יושב ודורש בלילי שבתות ועמדה שם אשה אחת והקשיבה עד לסיום הדרשה, וכשחזרה לביתה שאל אותה בעלה מהיכן חזרת?ואמרה לו - מדרשתו של הרב. ברוב כעסו גזר עליה שלא תיכנס הביתה עד שתלך ותירק בפניו של הדרשן,
צפה רבי מאיר ברוח הקודש את כל אשר ארע ובהגיעה לדרשה ביקש מהקהל כי אשה היודעת ללחוש בעין - תבוא ותלחש. לחשו לה שכנותיה - לכי ורוקי לו בעינו ותוכלי לחזור לביתך. כשבאה אצל רבי מאיר שאלה: 'האם יודעת את ללחוש בעין?' וברוב פחדה אמרה לו - 'לא'. אמר לה רבי מאיר: 'רוקי בפני שבע פעמים ועל ידי זה אתרפא'. לאחר שעשתה כן אמר לה: 'לכי אמרי לבעלך, אתה אמרת לירק פעם אחת, ואני ירקתי שבע פעמים'...

אמרו התלמידים לרבי מאיר: 'רבינו כך מבזין את התורה?' אמר להם: 'ולא יהא כבוד מאיר שווה לכבוד קונו? מה אם שם הקודש שנכתב בקדושה, אמר הכתוב שיימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו, כבודי לא כל שכן'.

גודל אמונתו

על החכמה והצדקות של רבי מאיר בעל הנס ושל ברוריה אשתו, ניתן ללמוד מהמעשה המסופר במדרש (ילקוט שמעוני): מעשה היה בר' מאיר שהיה יושב ודורש בבית המדרש בשבת במנחה ומתו שני בניו, מה עשתה אמם? הניחה שניהם על המיטה ופרסה סדין עליהם.
במוצאי שבת בא ר' מאיר מבית המדרש לביתו, אמר לה: 'היכן שני בני?' אמרה: 'לבית המדרש הלכו'. אמר לה: 'צפיתי בבית המדרש ולא ראיתי אותם'.
נתנו לו כוס של הבדלה, והבדיל. חזר ואמר: 'היכן שני בני?' אמרה לו: 'הלכו למקום אחר ועכשיו הם באים'. הקריבה לפניו המאכל לסעודת מלוה מלכה ואכל ובירך. לאחר שבירך אמרה לו: 'רבי, שאלה אחת יש לי לשאול לך'. אמר לה: 'אמרי שאלתך'. אמרה לו: 'רבי, קודם היום בא אדם אחד ונתן לי פקדון, ועכשיו בא ליטול אותו, נחזיר לו או לא?' אמר לה: 'בתי, מי שיש פקדון אצלו הוא צריך להחזירו לבעליו'. אמרה לו: 'רבי, חוץ מדעתך לא הייתי נותנת אצלו'. מה עשתה? העלתה אותו לאותו חדר, והקריבה אותו למיטה ונטלה הסדין מעליהם וראה שניהם מתים ומונחים על המיטה. התחיל בוכה ואומר: 'בני בני, רבותי רבותי. בני - בדרך ארץ, ורבי - שהיו מאירין פני בתורתן'. באותה שעה אמרה לו לר' מאיר: 'רבי, לא כך אמרת לי? אני צריך להחזיר הפקדון לרבו'. אמר: "ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך".
עליה נאמר : "אשת חיל מי ימצא"

עוד על רבי מאיר בעל הנס