משפט של נס

מחוגי השעון חלפו מזמן על שעת חצות הלילה. מהחלון נפרסו שמיים שחורים זרועי כוכבים כהים וקומת המשרדים שקטה לחלוטין. עשרות הקבצים הפתוחים במחשב בבלאגן היסטרי סחררו את ראשו של יאיר המסוחרר בלאו הכי ואיימו להטריף את מנוחתו. הכל סוגר עליו.

המכתב המאיים מרשות המיסים, ההזמנה למשפט, המכתבים מעורכי הדין ועשרות הקבצים הנ"ל רקדו במוחו כבמחול שדים. הוא השעין ראשו על כפות ידיו בייאוש וחשב שזהו, כלו כל הקיצין. שום עו"ד, אף הטוב ביותר, לא יוכל להסביר את פער ההכנסות מול ההוצאות שאותו מבקשת רשות המיסים לברר. הסכומים שהוקלדו בטעות אינם ניתנים להסבר ואף שופט לא יאמין לו. גורל העסק המצליח שהקים בעמל רב בעשר אצבעותיו – בסכנה, וגם הוא עצמו – עונש מאסר מרחף על ראשו בתוספת קנס עתק. הייאוש כרסם בו בפסימיות שלא נתנה לו אף פתח קטן של תקווה, ובמר ייאושו נרדם בעודו שעון על מרפקיו לשינה טרופה ומלאת חרדות.

כשהפציע השחר התעורר בקפיצה מחלום הבלהות בו היה שרוי ובהחלטה של רגע ירד, התניע את רכבו ויצא מעירו הדרומית עד לטבריה הצפונית. שם, תכנן, יירגע מול ים הכנרת וישפוך שיח בקברי הצדיקים באיזור. אף שבימים כתיקונם – הוא וקברי צדיקים רחוקים כמזרח ממערב או כדרום מצפון בהתאמה לסיפורנו. הפעם, הוא חייב משהו ניסי ושמיימי שיציל אותו מהמשפט הקשה לפניו הוא ניצב.

בהגיעו לקבר רבי מאיר בעל הנס, מול מצבתו של התנא, נשברו כל המחיצות והוא פרץ בבכי גדול וחסר מעצורים. תדמית איש העסקים הקשוחה שלו נופצה בין רגע. הוא חש תחושה שמיימית שכאן, כאן זה המקום שיכול לחולל לו נס. שעה ארוכה שהה מול הקבר, בוכה ומתפלל לנס. לאחר מכן, ניגש לגבאי, הרים תרומה נכבדה לטובת המקום ולטובת תלמידי הישיבה והבטיח שאם יזכה לישועה – יחזור לכאן ויספר על הנס שקרה לו.

כעבור חודשיים הגיע יאיר עם בני משפחתו המורחבת וכולם נכנסו בצהלה למשרדי 'אור תורה' וסיפרו על הישועה הפלאית בה זכה יאיר, כשעו"ד ממולח מול שופט טוב לב וותרן שבאותו יום בדיוק הגיע במקרה (טוב, לא ממש במקרה, אלא בזכות רבי מאיר בעל הנס) לבית המשפט במקום השופט הקבוע, ויחד הוציאו את יאיר זכאי בדין עם קנס זניח ובלתי מורגש. וכעת כולם כאן לחגוג את חירותו ואת מנוחת נפשו.